תלמידי היקרים...
הסופר אתגר קרת השאיר סיום פתוח לסיפורו. הוא מבקש מהקוראים לסייע לו לסיים את הסיפור.
עליכם לכתוב סצנה/ תמונת סיום (פסקה שלא יותר מ- 10 שורות), שבה תציגו סגירה לסיפור.
אתגר קרת מבקש שהדמויות תהינה אותן דמויות, הן יכולות להתפתח ולהשתנות אך הן נשארות אותן דמויות מהסיפור.
אתגר קרת יבחר מתוך הסיומות שלכם את הסיום שמתאים לו לסגירת סיפורו.
תיהנו לטייל בין השורות
עליכם להגיש את תוצרי הכתיבה לא יאוחר מיום שני 18.2.13 בצהריים
הסופר אתגר קרת השאיר סיום פתוח לסיפורו. הוא מבקש מהקוראים לסייע לו לסיים את הסיפור.
עליכם לכתוב סצנה/ תמונת סיום (פסקה שלא יותר מ- 10 שורות), שבה תציגו סגירה לסיפור.
אתגר קרת מבקש שהדמויות תהינה אותן דמויות, הן יכולות להתפתח ולהשתנות אך הן נשארות אותן דמויות מהסיפור.
אתגר קרת יבחר מתוך הסיומות שלכם את הסיום שמתאים לו לסגירת סיפורו.
תיהנו לטייל בין השורות
לאה זוהי עבודתי בהמשך למשימה שניתנה לנו..
השבמחק"...הנחתי את החזיר על שדה הקוצים ואף ידעתי שלא אראה אותו לעולם"
הסתובבתי לאחור ודמעות רבות הציפו את עיני, ידעתי שאיבדתי חבר, חבר אמיתי. הסתכלתי אליו בפעם האחרונה והוא חייך אליי חיוך עצוב, הרמתי אותו לידיים וחיבקתי אותו חזק. לא רציתי להרפות, ואמרתי לו: " אל תדאג אתה חוזר הביתה, אני לא מפקיר חבר." הגעתי הביתה, השעה הייתה כבר מאוחרת ואבא ואמא ישנו, לקחתי את פסחזון והנחתי אותי ליד הכרית, הוא הבטיח לי שהוא לא יקפוץ מהשידה למטה, חייכתי אליו, וקיוויתי לקום מחר בבוקר חכם הרבה יותר. כשהתעוררתי ראיתי את אבא ואמא עומדים מולי, אבא אמר היום נשבור אותו ואני אמרתי אני אוהב את פסחזון הוא חבר אמיתי, אבא הסתכל אליי ואמר: " אני שמח שהגעת לתובנות האלה שעדיף העריכות לעומת החומריות תזכור זאת בן זה יעזור לך בחייך.."
"...הסתכלתי על פסחזון ואמרתי בשקט עם דמעות על פני:"פסחזון נאני יחזור אני מבטיח רק תבטיח לי שלא תזוז מפה עד שאחזור ואני יחזיר אותך הביתה!" פסחזון רק חייך את אותו חיוך עצוב ושתק."רצתי הביתה בוכה וחשבתי עליו עד שנרדמתי. בבוקר אבא העיר אותי ושאל:"נו...איפה פסחזון או איך שלא קוראים לו?"דמעה הייתה לי על הפנים אבל לאבא לא היה כ"כ אכפת. אמרתי לו:"אני לא רוצה לשבור אותו זה יכאב לו. לא אכפתי מהבובה של בראט אני רק רוצה את פסחזון!" אבא הסתכל עליי חייך ואמר:"רק תבטיח לי דבר אחד. לפני שאתה משתמש בו או בכסף שבו אתה קודם כל מבקש ממני אם אפשר!אתה מבטיח?" "כן אני מבטיח" אמרתי. לקחתי את פסחזון מהשדה רצתי הביתה יחד איתו וצחקתי והוא אפילו צחק יחד איתי.
השבמחקלאה בטעות השם שלי זה על שם אחותי.
מחק"... הוא ידע שלא יראה אותי יותר לעולם
השבמחקהסתובבתי בחזרה אל הבית , אבל לא יכולתי לשלוט בזה . חזרתי ולקחתי את פסחזון ואמרתי לו " חבר לא מפקירים , אנחנו נמצא פתרון " הוא חייך אליי את החיוך הרגיל שלו , אבל אני ידעתי שהוא שומע. בדרכנו הביתה , החל לרדת גשם. הטיפות זלגו על פסחזון , והוא רעד לי בידיים. " אל תדאג פסחזון , אני אחמם אותך " אמרתי לו בחום. כשהגענו הביתה , הרשיתי לפסחזון לישון איתי " בתנאי שלא תקפוץ מהמיטה , אתה מבטיח ?" פסחזון סימן לי עם אוזניו סימן שרק אני יכול לראות. חיבקתי אותו חזק ונרדמתי.
בבוקר קמתי , בגלל שמשהו דקר אותי. כשהסתובבתי זה היה פסחזון , שבור לרסיסים , כל השקלים התפזרו בחדר. אני התחלתי לבכות , ואבא נכנס לחדר בפראות " מה קרה יואבי ?!" "הוא הבטיח לי לא לקפוץ , הוא הבטיח ! אבל הוא נפל ו.." "אוקיי הבנתי" אבא אמר לי בכעס , "אתה יודע יואבי , אתה יכול לקנות עם כל הכסף הזה עוד פסחזונים , אפילו מיליון" "לא ! " אמרתי , חבר לא קונים בכסף , פסחזון היה חבר אמת , ואי אפשר להחליף אותו בחזיר אחר ! " אבא הנהן , והלך להביא שתי שקיות , שבשקית אחת אסף את השברים , ובשקית השנייה אסף את השקלים. שהוא סיים , ראיתי שאבא לא שם לב לחתיכה די גדולה , שהייתה מתחת למיטה. זה היה הפה של פסחזון , ותנחשו מה ? הוא חייך , אבל לא סתם חיוך של חזיר , אלא חיוך מיוחד , שנועד רק לחבר אמת - אני.
תגובה זו הוסרה על ידי המחבר.
השבמחקהוא ידע שהוא לא יראה אותי יותר לעולם..
השבמחקלמחרת בלילה, אחרי שאבא נרדם, יצאתי שוב לשדה ופסחזון היה שם, מחייך. הסתכלתי עליו במבט עצוב, והוא המשיך לחייך. אבל החיוך שלו היה נראה לי שונה, זה היה נראה שהוא ביקש לבוא איתי, ולא יכולתי לסרב. הרמתי אותו, חיבקתי אותו ולחשתי לו באוזן:"חבר תמיד נשאר חבר, אני מצטער פסחזון". כשהגענו הביתה רצתי לחדרי והנחתי את פסחזון על השולחן, הוא הבטיח שהוא לא יקפוץ.
בבוקר שהתעוררתי, פסחזון היה בחתיכה אחת, שמחתי כל כך עד שאבא בא עם הפטיש ואמר:"יואבי, צריך לשבור את החזיר, רצית סימפסון , תקבל סימפסון". אמרתי:"לא רוצה סימפסון, אני מעדיף פסחזון. אני לא אשבור חבר". אבא לקח לי את פסחזון מהיד וניער אותו, נסיתי לעצור אותו, אבל פסחזון נפל ונשבר לחתיכות. הדמעות זלגו ולא הפסיקו, לא יכולתי לראות את החבר שלי שבור. אבא אסף את השברים ואת הכסף נתן לי,אבל לא רציתי את הכסף, רק רציתי את החבר שלי בחזרה...
"למחרת בבוקר,איך שהתעוררתי קמתי התלבשתי ואמרתי בוקר טוב לפסחזון,אבל הוא לא היה שם. ירדתי למטבח לשאול את אמא ואבא אם הם ראו את פסחזון,ואת התשובה לכך קיבלתי עוד לפני ששאלתי. אבי הניף את הפטיש בכדי לשבור את פסחזון,אך לא רק פסחזון עמד להישבר אלא גם ליבי. ידעתי שאין לי מה לעשות בנידון. הסתובבתי,ואז שמעתי קול שגרם לי לצעוק בקול רם :"לא!!! אל תיגע בו,לא רוצה את בארט סימסון ולא אכפת לי אם הוא עם סקייטבורד או בלי,כרגע אכפת לי מדבר אחד:פסחזון.תוריד מיד את הפטיש אבא ושלא תעז לנגוע בו." אבי הביט בי ואמר:"אין צורך לחנך אותך יותר יואבי למדת להעריך" ראיתי איך בין רגע אבי התחיל לחייך חיוך של גאווה,וכך גם פסחזון. הסתכלתי אל פסחזון והוא הסתכל אליי,מיד רצתי לעברו ,הנפתי אותו וחיבקתי אותו חיבוק שרק חברים טובים יכולים לתת."
השבמחקהסוף!
בוקר טוב! צעק אבא כאשר ישר קם בשמחה ואמר לי כאשר היה מכין לי את ארוחת הבוקר : יואבי אני מקווה שלא שכחת היום זה תורך לשבור את פסחזון ,נכנס הוא לחדרי ואמר תביא את פסחזון שלך נשים אותו בינתיים על השולחן. לא ידעתי מה לענות ואמרתי לעצמי מה אגיד לו עכשיו נו כבר !... אבא! רציתי לספר לך משהו אתמול שנרדמת התגנבתי לשדה הקוצים ושמתי שם את פסחזון. אבא ענה לי בכעס למה עשית את זה ? עניתי לו הוא היה חבר טוב למה שאני אשבור את החבר הכי טוב שלי בגלל בובה מטונפת שרציתי לקנות. והוא ענה לי : הבנתי אותך, גם לי היה חזיר כזה שהייתי בילדותי ושברתי אותו כדי לקנות מכונית על שלט .אבל אח"כ הצטערתי ששברתי אותו כי באמת הוא היה חבר טוב,תכוון אותי עכשיו אל שדה הקוצים בו שמת את פסחזון ניקח אותו ותוכל לשמור עליו שיהיה לך חבר טוב . תודה ! אמרתי לו איזה כיף ,ממש התחברתי אליו מעכשיו הוא יהיה החבר הכי טוב שלי בעולם ! ובחיים לא ירצה יותר בובה של בארט סימפסון .
השבמחק"חיכיתי לתשובה אבל פסחזון לא אמר כלום, וכשנגעתי לו באף בתור שלום רק תקע בי מבט עצוב. הוא ידע שלא יראה אותי יותר לעולם"...
השבמחקלא יראה אותי יותר לעולם, לא יראה אותי יותר לעולם, לא יראה אותי יותר לעולם... בעודי חוזר הביתה בשדות המקשים על רגליי להתקדם במהירות או שהמחשבות הרבות הכבידו על רגליי ללכת, חזר המשפט הזה בראשי כהד בלתי נפסק. לפתע, רגליי הפנו אותי בחזרה לאותו מקום שבו החזיר היה מונח, לא זכרתי איפה הוא בידיוק נמצא, אך הרגשתי שליבי יודע את הדרך.. השאלה, הדרך לאן?
הדרך לחיים משותפים ביחד עם החבר שלי או הדרך לחיים משותפים ביחד עם המשפט: "לא יראה אותי יותר לעולם".. ?
קמתי בבוקר, ובעודי משפשף את עיניי אבא מתייצב מולי ונותן לי נשיקת בוקר טוב. "אבא.. מה עם החזיר?" שאלתי ואבא מחייך אליי חיוך השואל, על מה אני מדבר?.
"קדימה בן, קום, היום אתה הולך ברגל לבית הספר.." אבא אמר בנחישות ואני עשיתי כפי שאמר. "מה קרה שהבוקר אתה לא מתווכח?" שאל אותי, "צריך להתמודד עם מה שיש" אמרתי, ורק אני יודע איזה שיעור לחיים עברתי בחלום.
זה לפני כמה שנים טובות אבל שאפו אהבתי
מחקתגובה זו הוסרה על ידי המחבר.
השבמחקכל הלילה חלמתי על פסחזון ושקמתי אבא כבר היה עם הפטיש ביד נו איפה החזיר? אמ.. ברח אמרתי .אבא התעצבן נו תגיד לי איפה הוא . עמדתי מול אבא ואמרתי : בהתחלה כל מה שהיה חשוב לי זה בובה אבל הכרתי את פסחזון והוא יותר חשוב לי מכל בובה שבעולם אני אוהב אותו הכי שיש יותר מכולם ואני לא מוותר עליו. אבא היה מופתע מאוד אז איפה הוא ? שאל ועניתי במקום שחזירים אמורים להיות בו אבא יצא מהחדר ומאז לא דיברנו על פסחזון כאילו מעולם הוא לא היה קיים
השבמחקכאשר הנחתי את החזיר ובשובי חוזר הביתה בריצה ליבי מתגעגע.
השבמחקנכנסתי אל דלת ביתי בשקט עליתי למיטה אך לא הצלחתי לישון התגעגתי לחזיר שאני מסתכל מימיני הוא שם תמיד מחייך שמכינים לו שקל,חצי שקל או כלום.
בבוקר אבא בא והביא לי שקל על השוקו של הבוקר אל לא היה לי מה לעשות עם השקל הבודד אז זרקתי אותו. אבא בא אל חדרי שוב עם הפטיש אך רואה שפסחזון איננו אמרתי לאבא שפסחזון רצה חיים טובים יותר והחבאתי אותו כי לא רציתי לשבור אותו אבא כעס נורא אך אמא נכנסה לחדר ואמרה לאבא:"אינך יכול לעשות מה שהילד לא רוצה הילד עשה את מה שבראשו הוא רצה להישאר עם החזיר ולא לשבור אותו"
אבא לא הוציא מילה הוא יצא מהחדר ולא דיבר כול היום.
אמא אמרה לי אל תדאג הוא ירגע עשית את מה שלבך רוצה וזה הכי חשוב....
"חיכיתי לתשובה אבל פסחזון לא אמר כלום, וכשנגעתי לו באף בתור שלום רק תקע בי מבט עצוב. הוא ידע שלא יראה אותי יותר לעולם"
השבמחקחזרתי הביתה, בדרך שדה הקוצים והדמעות הציפו אותי בלי די, עלו בי שאלות מטרידות שגרמו לי להרגיש שטעיתי, שאיבדתי חבר יקר, אך אני מוכן להתגבר על זה. קמתי בבוקר ואמרתי "בוקר טוב פסחזון" אבל אז גיליתי שהוא לא שם, נזכרתי באתמול, ברגע הזה... ירדתי למטה וראיתי את אבא, מוכן עם הפטיש ביד. סיפרתי לו מה אירע אתמול, פחדתי מהתגובה שלו, ידעתי שזה הולך להיות משהו זועם. הוא הניח את הפטיש על השולחן ואמר לי "זה בסדר,אני מקבל את זה, עם למדת משהו מהכול, זה הכי חשוב."
האמת הרגשתי טוב עם עצמי אך עדיין נותרו בי געגועים לפסחזון, קיוויתי לעצמי שאולי אמצא חבר אחר חדש,תמיד אפשר. אבא אמר לי שהוא רשאי לקנות לי את בובת הבארט סימפסון וקבענו למחר בצהריים,ללכת לקנות אותו. חזרתי הביתה עם בארט ביד, הנחתי אותו על השידה,הבטתי בו והרגשתי שעם פסחזון זה היה אחרת, פסחזון הבין אותי, פסחזון היה חבר אמיתי,ממש כמו חבר, אני נורא מתגעגע אליו. שוב דמעות הציפו את עיניי אבל נזכרתי בדברי אבא, שהוא גאה בי כי למדתי להעריך, וזה עבורי החשוב ביותר.
חזרתי לביתי עצוב וכעוס על כך שאני לא יוכל לראות שוב את פסחזון.
השבמחקניסיתי להירדם אך לא הצלחתי לישון,ניסיתי את כל השיטות לספור כבשים,לעצום עיניים חזק שום דבר לא הצליח.שעה ועוד שעה הגיע כבר 4 לפנות בוקר הגעוגועים לפסחזון רק גברו למרות שלא ראיתי אותו בקושי חצי יום,החלטתי ללכת חזרה למקום שבו הנחתי את פסחזון .
התחלטי ללכת לכיוון הדלת,לקחתי איתי בקבוק מים ופנס.התחלתי ללכת ואז נעצרתי.. אבי ששומע כל דבר התעורר שמעתי הולך לכיווני ואז חזרתי למיטה ושיחקתי את עצמי נרדם.
אבי הגיע לחדרי וראה שאני רדום אז הוא חזר לישון,כך לפחות חשבתי,שניסיתי לחזור לדלת אבי תפס אותי ושאל אותי לאן אני הולך.לא עניתי לו רק השפלתי מבט וחזרת למיטה בידיעה שהפעם באמת באני לא אראה יותר את פסחזון לעולם.
הוא ידע שלא יראה אותי יותר לעולם.."
השבמחקבדרך חזרה הביתה משדה הקוצים הסתכלתי כמה פעמים אחורה,לקחתי נשימה עמוקה בכל פעם כי הרגשתי עוקץ בלב.
כשהגעתי לדלת ביתי חשבתי בלבי ואמרתי "אני מתחרט".
רצתי חזרה לשדה הקוצים , ידעתי שפסחזון יחכה לי שם ושהוא לא ילך לשום מקום,הרמתי אותו ונתתי לו חיבוק חזק וגדול.
בבוקר למחורת התסכלתי על פסחזון ואמרתי לו" אל תדאג אתה תהיה בסדר " שתיתי שוקו אחרון ,הסתכלתי עליו דחפתי לו עוד שקל והוא חייך אלי חיוך רחב וגדול.
אבא הביא את הפטיש ואמר " זהו קיבלת את השקל האחרון שלך , קח תשבור את פסחזון"
הוא הביא לי את הפטיש אבל לא יכולתי יצאו לי דמעות מעיני.
אבא הסתכל עלי ואמר " לא צריך , אתה לא חייב לשבור אותו , עכשיו הראתי לך את הערך והחינוך שאתה צריך לקבל שכסף זה לא דבר קטן בדיוק כמו אהבה."
עלה לי חיוך רחב על הפנים הסתכלתי על פסחזון והוא חייך אלי.
אחרי שחזרתי הביתה בכיתי ולא הפסקתי לחשוב על פסחזון. השעה הייתה כבר מאוחרת ונרדמתי, כשקמתי אבא כבר חיכה עם הפטיש, "נו בן, אתה כבר מוכן לקבל בובה של בארט סימפסון?" שאל אבא. עניתי לו בעייפות ובהיסוס "אבא אני רוצה את פסחזון". אבא שאל אותי איפה הוא אבל שיקרתי ואמרתי שאני לא יודע, הוא קרא לאמא לבוא לחדר ואז הם התחילו לריב בניהם, אמא אמרה שהיא צדקה כשאמרה שעדיף פשוט לקנות לי את הבובה של בארט סימפסון אבל אבא אמר שעכשיו רק עוד יותר צריך ללמד אותי מה היה שווה כל הכסף הזה שהיה בתוך פסחזון. לא רציתי לשמוע יותר את הריב הזה ורצתי מחוץ לבית בוכה, מקווה למצוא עדיין באותו שדה הקוצים את פסחזון.
השבמחק"אחרי שהנחתי את פסחזון בשדה הקוצים ,רצתי הבייתה ולא יכולתי להפרד מפסחזון אז הסתובבתי אלייו ונתתי לו עוד נשיקה ואמרתי לו:"עוד נשיקה אחת תשמח אותך ואותי אני מבטיח,וגם אני מבטיח לך שיהיה בסדר"וחזרתי עם חיוך הבייתה למרות שהייתי קצת עצוב אבל מה שקצת שמח אותי זה שנתתי לו נשיקת פרידה .ואז לקחתי לי עוד שוקו חם עם הקרום כדי לבוא מחר אל פסחזון ולדחוף לו עוד שקל כדי שלא יהיה עצוב .
השבמחקונרדמתי בספה,ושמעתי קולות וקצת פקחתי את עניי וראיתי את אמא ואבא רבים על כך שאמא אמרה שכדי לתת לי את הבובה של בארט סימפסון ואבא התנגד ואמר :"שהוא ייקנה בעצמו אני עובד מספיק בשבילו ואם הוא רוצה סתם שטויות, אז שייבקש מעצמו". והמשכתי לעצום עניים ושיחקתי שלא שמעתי אבל הקשבתי לכל מילה שלהם.ואבא אמר טוב נמאס לי",לקח את הפטיש הכבד שלו ויצא החוצה לחפש את פסחזון. ולפתע הוא מצא אותו בשדה הקוצים וכשהוא שב הבייתה עם פסחזון ראיתי את ידו של אבא עם הפטיש מונפת למעלה פקחתי עוד עין וראיתי שהוא רוצה לשבור אותו ישר קמתי וצעקתי :"לא!" ואבא הסתכל עליי במבט של אתה משוגע ובכיתי וביקשתי ממנו :"אבא אל תשבור לי את פסחזון זה יכאב לו ואני אוהב אותו בבקשה!"
הוא הקשיב לבקשתי וחזר לישון .
"כאשר הנחתי את החזיר בשדה הקוצים הרגשתי שנפרדתי ממשהו שהיה לו ערך וחשיבות גדולה בחיים שלי"
השבמחקהגעתי הביתה וראיתי את אבא שלי עומד ליד הדלת והוא היה נראה מאוד כועס."איפה היית"? הוא אמר לי. מאוד נלחצתי ולא ידעתי מה לענות. הוא המשיך להסתכל עליי במבט הזועם שלו. אמא שלי הופיעה באותו הרגע. "מה קורה פה"? היא שאלה. זהו, עכשיו אני חייב לספר להם את האמת. אני מנסה לפתוח את הפה , אבל אני לא מצליח, לבסוף המילים התחברו לי עם כל הדמעות ואמרתי "פסחזון". הם נתנו לי לישון בשקט כדי שלא אמשיך לבכות. בבוקר, כשקמתי, הופתעתי לגלות כי פסחזון היה על המיטה שלי. לא האמנתי למראה עיניי. כשיצאתי מהחדר, אבא ואמא שלי היו שם. הם החזיקו בובת בארט סימפסון חדשה ביד. "החלום שלך התגשם, פסחזון שלך לתמיד"! אבא אמר,ובגלל שהיית ילד נהדר וחסכת תקופה ארוכה ולמדת לאהוב גם את פסחזון קיבלת מאיתנו במתנה גם בובת בארט סימפסון .חיבקתי אותם בלי סוף , ואמרתי "אני מודה לאלוהים שיש לי הורים כמוכם"!
הגשם התחיל לרדת ואיתם הדמעות,רציתי להתרחק משם ולא לראות את פסחזון במצב הזה,התחלתי לרוץ וכבר הגעתי לכניסה לבית, הורדתי את נעליי כדי שלא אלכלך את הבית בבוץ,אחזתי בידית ורגע לפני שנכנסתי הסתובבתי לאחור ואמרתי "היה שלום פסחזון אני לא אשכח אותך לעולם" בתקווה שהוא עוד שומע. .נכנסתי הביתה על קצות האצבעות ורציתי לעלות לחדר אך לפתע שמעתי קול מהמטבח "יואבי?" נאמר,לא עניתי פחדתי שיגלו שיצאתי החוצה בגשם בשביל חזיר.
השבמחקהצעדים החלו להתקרב אליי ונבהלתי נורא.זאת הייתה אמא."יואבי?" היא אמרה בדאגה מה קרה לך למה המגפיים שלך מלוכלכות בבוץ ?",לא יכולתי יותר,החלטתי לומר לה את מה שאני חושב,"אמא ?" אמרתי בקול חנוק מדמעות,אני הלכתי לשים את פסחזון בשדה,אני אוהב אותו אמא אני לא רוצה שתשברו לי אותו בשביל שום בארט סימפסון,דאגתי לו וזה הדבר הכי טוב בשבילו..יואב ? אמא אמרה בוא נלך לשדה לקחת את פסחזון בחזרה,"אבל אבל מה עם אבא ? " שטויות היא.אמרה אני כבר אדבר איתו היא אמרה ולבשה את מעילה.
תיקון למשפט האחרון:
מחק"שטויות,אני כבר אדבר איתו" אמרה אמא ולבשה את המעיל.
תגובה זו הוסרה על ידי המחבר.
השבמחקלאחר מספר שנים יצא יואב לטיול מבית הספר והגיעו בדיוק לאותו שדה שטייל בו שהיה קטן. יואב שיחק עם החברים מחבואים שכאשר הוא התכופף להתחבא הוא הרגיש דבר קר מתחת לרגלו, זה היה פסחזון שהשאיר אותו באותו הלילה בדשה בכדי שאביו לא ישבור אותו. יואב שכח כלל מהמשחק ונשאר עם פסחזון בידיו כאשר דמעות זלגו מעיניו. יואב שם את פסחזון מתחת לחולצה מכדי שאף ילד לא יבחין בו. יואב לקח את פסחזון יחד איתו לאוטובוס ורק בלילה הוציא אותו, חיבק חזק חזק ולחש:"בסוף באתי לקחת אותך"!
השבמחק
השבמחק"הוא ידע שלא יראה אותי לעולם"...
בדרך הביתה השתדלתי שלא להסתכל לאחור ולהתחרט שהשארתי את פסחזון לבדו באמצע שדה הקוצים בלילה. התגנבתי בשקט הביתה אך אבא לא היה בסלון, הלכתי מהר לחדרי וראיתי את אבא ואמא מודאגים. "איפה היית? צעק אבא, "דאגנו לך!" הייתי בהלם ולא עניתי לאבא, אבא התעקש שאענה, ואז הכול התפרץ מתוכי, "הלכתי לשדה הקוצים ושם השארתי את פסחזון, כדי שלא תשבור אותו, אני אוהב אותו וכבר לא אכפת לי מבובת הבארט סימפסון". ואז אבא יצא בסערה ולא חזר וכשקמתי בבוקר ראיתי את פסחזון עם אותו חיוך ממכר וגדול. הרמתי לחבק אותו אך הוא היה קל יותר ממה שהיה קודם וגם שמתי לב שיש לו עוד חור בבטן. רצתי לסלון ואבא אמר "עשיתי לו חור בבטן כשי שתוכל להוציא כסף ולהכניס כסף בלי לשבור את החזיר" צחקתי ואמרתי "פסחזון אבא, קוראים לו פסחזון".
תגובה זו הוסרה על ידי המחבר.
השבמחק"הוא ידע שלא יראה אותי יותר לעולם"..
השבמחקבדרך חזרה הביתה,חשבתי רק על פסחזון. אולי זה היה רעיון גרוע להשאיר אותו שם? ואם מישהו יבוא ויקח אותו? והדברים שיכולים לקרות לו הם רבים,וישנם גם דברים שהם אינם טובים.. בגלל כל המחשבות האלה ועוד הרבה אחרות,שכחתי לגמרי מה יקרה אם אבא יגלה שאני לא בבית,ועוד בשעה כזאת בלילה. נכנסתי בשקט הביתה וסגרתי את הדלת,וכשהסתובבתי לכיוון חדרי.. נחשו מי עמד מאחוריי? מי אם לא-אבא. כבר ראיתי את מבטו הזועם שמראה לי שעוד רגע תבוא הצעקה,עוד רגע אני יקבל עונש,עוד רגע אני ירוץ לחדר בבכי.. אבא לא אמר דבר,הוא רק הסתכל עלי לכמה שניות,והלך בצעדים איטיים לכיוון החדר.אולי זה סוף סוף קרה,ואומנם איבדתי את חברי הטוב ביותר,אבל אולי זה באמת נכון ומחשבותיי לא מוטעות..ואבא לא כועס עלי בכלל?ואולי הוא אפילו מבין אותי?
את הכל אני יגלה מחר בבוקר.כשאני יקום.הדבר העצוב היחיד שיקרה,זה שלא יהיה מי שיחייך אליי יותר...
'' הוא ידע שלא יראה אותי לעולם''
השבמחקלאחר כמה שנים יצאתי לטייל עם עמה שקלים בכיס. עברתי בשדה הקוצים, אותו שדה קוצים שאליו התגנבתי באותו הלילה כדי להחביא את פסחזון. רציתי לראות אותו, את החיוך שלו, להכניס לו עוד שקל אחרי כוס שוקו. נזכרתי בלילה ההוא שהתגנבתי מחוץ לבית, והחבאתי אותו, ועכשיו ראיתי אותו! ראיתי את פסחזון בין שני שיחי קוצים עדיין מחייך, עדיין ורוד, עדיין מאושר.
"הוא ידע שלא יראה אותי לעולם.."
השבמחקאבל...אבל העצבות בעיניו של פסחזון, לא יצאה מראשי. התמונה הזו שהוא מחייך פתאום חיוך עצוב כל כך...
כמה צעדים בדרך לביתי גרמו למחשבות להתרוצץ בראשי, והד שאמר : יש עוד דרך, לא חייב להיפרד..
כאילו פסחזון ממש דיבר אליי והתחנן שאקח אותו.
רצתי בחזרה ולקחתי את פסחזון , חיבקתי אותו חזק כל כך! לא רוצה להיפרד, לא רוצה! אחביא אותו מתחת למיטה או בארון, רק שאוכל לראות אותו שוב!
רצתי עם פסחזון בידיי ונכנסתי בשקט בשקט לבית, מפחד שאבא לא ישמע .. מכניס את פסחזון לארון מתחת להמון בגדים .. זהו פסחזון, אף אחד לא יראה אותך ככה רק תשתדל לשמור על שקט , מצידי לא לראות אותך, רק שאבא לא ישבור אותך.
עולה למיטה ומתכסה בשמיכה , כל כך קר בחדר, אבל המחשבה שפסחזון שוב איתי מחממת את הלב.
פסחזון אתה החבר האמיתי הראשון שהיה לי, ומקווה שתישאר כאן לעד.
הגירסה שלי לסוף הסיפור:לשבור את החזיר
השבמחקלפתע התעוררתי ולא ראיתי את פסחזון ולא את שדה הקוצים אלה את החדר שלי חשוך ואפור כציבעי הלילה
יצאתי מהמיטה והתהלכתי לעבר הסלון וראיתי את אבא יושן על הספה נשקתי לו על המצח וחזרתי אל המיטה
לא יכולתי להירדם מרוב כל המחשבות שעברו בראשי,תמיד רציתי בובה של בארט סימפסון אך חבר אמיתי כמו החזיר פסחזון מהחלום אף פעם לא היה לי וכך הבנתי שערך החברות חשוב הרבה יותר מעוד סתם בובה של בארט סימספסון
שקמתי בבוקר למרות שאני לא אוהב שתיתי שוקו עם קרום כמו בחלום,אבא הסתכל עלי והיה נראה מופתע מאוד אבל זה לא משנה אני יודע שזה חשוב ואני בטוח ומרוצה במעשי
שיר
יום למחרת היה לי קשה לקום ידעתי שאף אחד לא יחכה לי עם חיוך על הפנים.שתתי את השוקו עם הקרום אני עוד רגיל לזה עוד בתקופה שלי עם פסחזון.געגועי לפסחזון שברו אותי לא יכולתי עוד רציתי אותו בחזרה רצתי במהירות לשדה הקוצים שבו השארתי אותו אתמול כלום לא השתנה בו אותו חזיר מחייך.הרמתי אותווהבאתי אותו איתי הביתה נכנסתי בזהירות בלי שישמע אותי.שמתי אותו אותו על השולחן.יום למחרת קמתי בבוקר מוקדם לראות מה קורה עם פסחזון אבל לא ראיתי אותו במקומו ראיתי בובה של בארט סיפסון.חיפשתי אותו בכול מקום אבל לא מצאתי אותו רציתי לצעוק אבל לא רציתי שישמעו אותי.
השבמחקמאותו יום ידעתי שלא הראה יותר את פסחזון עוד הפעם.
חזרתי לבית בשקט בשקט נכנסתי למיטה,התכסתי בשמיכה וירדה לי עוד דמעה
השבמחקלמחרת בבוקר אמא והכינה ארוחת בוקר ,אבא קם ואמר לי "יואבי חמוד אתה מוכן? הגיעה הרגע תשבור את החזיר וניקנה לך בובת בארט סימפסון"
לא הקשבתי לאבא,התגעגעתי לפסחזון כל כך שלא יכולתי להיות מרוכז
אבא הלך לחדר ולא ראה את פסחזון הוא רץ אלי ואמר בכעס "יואב איפה החזיר?" לא יכולתי לשקר אז אמרתי:"אבא,נתתי לפסחזון ללכת לשדות הקוצים לא יכולתי להרוג אותו הוא חבר שלי!"
אבא הסתכל עלי בכעס ויצא מהבית,פחדתי שהוא ימצא את פסחזון וישבור אותו אם פטיש הלוואי שפסחזון כבר הספיק ליברוח.
פתאום אמא באה אלי בשקט בשקט ובידייה הייתה בובת חרסינה חמודה,זה היה פסחזון! צעקתי "פסחזון אתה כאן?!"
אמא אמרה "שקט יואבי ראיתי איך אהבת את פסחזון והתחברת אליו אז בלילה ראיתי אותך יוצא מהבית והלכתי אחרייך,הבאתי לך אותו אל תידאג תסתיר אותו מאבא והוא יהיה שלך" הסתכלתי על החיוך שלו ונגעתי באפו הקר
ידעתי שנהיה ביחד לעד לא משנה יותר שום בארט סימפסון אני רוצה רק פסחזון, אני אוהב אותך פסחזון "פייר יותר מאבא ואמא"
" הוא ידע שלא יראה אותי יותר לעולם "
מחקאבל לפתע מישהו נגע בי בגב נורא פחדתי כי אינני ידעתי מי זה סובבתי את ראשי וראיתי את אבא שאלתי אותו , אבא מה אתה עושה כאן ? , אז אבא ענה לי מה אני עושה פה ?! , מה אתה עושה פה בני ומדוע פסחזון נמצא אתך ? עניתי לו ואמרתי באתי הנה בכדי לשבור את פסחזון על שדה הקוצים כי חשבתי שיהיה לו פה טוב אבא נורא הבין אותי וראה כמה פסחזון חשוב לי ואבא אמר אינך צריך לשבור את פסחזון אתה יכול להמשיך לשתות את השוקו עם הקרום או בלי הקרון כול בוקר וכך תוסיף עוד שקל או חצי שקל אל החזירה החדשה שלך , ויש לפסחזון עכשיו חברה ככה שלא יוכל להשתעמם בלילה כשאתה יושן .
נורא שמחתי שאבא הביא לי עוד חזירה בדיוק כמו פסחזון רק שלה היה פפיון ורוד בצד מעל האוזן שלה שנורא התאים לה , וכמובן ששמחתי בישביל פסחזון שיש לו חברה חדשה , אבא שאל אותי איך אקרא לחזירה החדשה , נורא התלבטתי בין פיונה לבין סטלה יותר התאים לה פיונה !
חזרתי הבית מאוד שמח כי ידעתי שאני יוכל ללכת לישון בשקט מבלי לדעת שפסחזון הלך לי אלא שהצטרפה אליו חברה נורא נחמדה ויפה .
כשהנחתי את פסחזון בשדה הקוצים חזרתי לבית בשקט בשקט שאבא לא התעורר וישמע שאני ער ויחפש את פחזון ..הלכתי למיטה וחזרתי לישון לפתע פקחתי את עיני באור היום היפה שהיה ואני רואה את אבא עומד מולי עם פטיש, אמרתי לו אבא למה אתה כאן ? ועוד עם הפטיש !? הוא שאל אותי "איפה פםחזון?" אמרתי: פסחזון איפה הוא?אינני יודע איפה הוא ורציתי היום לשבור אותו בכדי לקנות את הבארט סימפסון, היכן הוא אבא ?? איך הוא נעלם לי פתאום ?! לא רציתי שהוא יחשוד בי וידע שאני הלכתי בלילה לשים את פסחזון בשדה הקוצים..!! אבא ניגש אלי ואמר לי אולי אמא יודעת היכן הוא נמצא !
השבמחק''הוא ידע שלא יראה אותי לעולם''
השבמחקצעדתי הביתה והפניתי לפסחזון מבט אחרון רצתי בין השדות דומע ומתגעגע במחשבותיי לפסחזון. עליתי במדרגות בשקט בשקט, מדרגה מדרגה, כדי שאבא לא ישמע. פתחתי את הדלת וטריקה קלה נשמעה,כנראה שאבא שמע. רצתי אל עבר מיטתי כדי שאבי, לא יבחין בי.קמתי בבוקר והתגעגעתי לשוקו,אפילו לזה עם הקרום. זה שפעם שנאתי והקאתי ישר בלי לבלוע. אך לפתע ראיתי חזיר חדש על המדף, צעקתי אל עבר אבא ושאלתי אותו מי זה שם בפינה? והוא חייך וענה, זה הוא לוינסון ואז נזכרתי שבתיבות הדואר רשום את השם לוינסון,שהוא הקשיש שחי בקומה החמישית. עברו שנים על גבי שנים
ושדה הקוצים התמלא חזירים חדשים...
" הוא ידע שלא יראה אותי יותר לעולם "
השבמחקבדרך לבית משדה הקוצים רצו בליבי מחשבות רבות.. מה יהיה איתו? איך יסתדר בלעדיו? היה לי קשה! נכנסתי בשקט לבית וישבתי על מיטתי, עצוב ומושפל. אבא נכנס לחדרי ולאט לאט התקרב אליי ושאל מה קרה בני? למה אתה עצוב כל כך? הדמעות חנקו את גרוני והיה לי קשה לענות,לאחר כמה דקות שנרגעתי טיפה הסברתי לו שהשארתי את פסחזון בשדה אם קוצים כי שם יהיה לו יותר טוב. אבא היה נראה די עצוב בשיבלי כי הוא הבין שפסחזון היה חשוב לי,הוא היה כמו חבר. הוא ניגש אליי בעדינות ואמר לא נורא, כנראה שבאמת יהיה לו יותר טוב שם..ואם אתה באמת אוהב אותו תשאיר אותו במקום שיהיו לו טוב בו.. ואל תדאג אתה תוכל ללכת לבקר אותו מידי פעם ולראות מה איתו. אמרתי שבסדר .. אבא הרגיע אותי, הלכתי לישון בהרגשה טובה יותר שלפחות דאגתי לו למקום טוב יותר.
הוא ידע שלא יראה אותי יותר לעולם
השבמחקלאחר שנה פורסמה כתבה בעיתון:"קרקעות לבנייה, בתים זולים במקום שדות עם קוצים".אבא רצה בית חדש כי שלנו "קצת" ישן. למחרת הלכתי איתו לראות את השדה ביחד עם הקבלן לאחר שאבא ראה את התוכניות הסתובבנו בשטח ואבא אמר לי מה הוא מתכנן לבנות ואיפה...בדיוק שהגענו ל"סלון" ראיתי את פסחזון, נדהמתי לא חשבתי שהוא ישרוד כ"כ הרבה זמן, הרמתי אותו וחבקתי אותו כמו שלא חיבקתי בעבר אמרתי לו בשקט באוזן המלוכלכת שלו:"לא אאזוב אותך יותר בעולם"!!!!!...
"חיכיתי לתשובה אבל פסחזון לא אמר כלום, וכשנגעתי לו באף בתור שלום רק תקע בי מבט עצוב. הוא ידע שלא יראה אותי יותר לעולם" הלכתי כמה צעדים קדימה עם דמעות בעיניים,הרגשתי שנטשתי חבר. הסתכלתי אחורה ורצתי אליו,לפסחזון. ניגבתי את דמעותיי,ידי היו רטובות מהדמעות.. הרמתי את פסחזון הסתכלתי עליו במבט עצוב. סידרתי את חולצתי ולפתע,פסחזון נפל,פסחזון נשבר, אין יותר פסחזון..! בכיתי מכאב, הרגשתי שחרב עולמי זה פסחזון ששם למטה שבור. פתאום ראיתי את כל המטבעות שאספתי בכל השנים האלה, הרמתי את החלקיקים של פסחזון והלכתי משם כאשר השארתי את כל המטבעות מאחור בלי לחשוב מה אבי יגיד על כך.
השבמחק" הוא ידע שלא יראה אותי יותר לעולם "...
השבמחקלאחר שהשארתי אותו שם חזרתי הביתה ובראשי לא הפסיקו להדהד המחשבות,מה יעלה בגורלו של פסחזון,האם הוא יכיר שם פסחזונית ויהיה מאושר? או שהאם הוא ישאר שם כל השנים לבד? או שהאם הוא בכלל ימצא דרך לשוב אליי? לא יכולתי להפסיק לחשוב והדמעות לא ירדו הם חנקו את גרוני ורצו כל כך לצאת אבל לא נתתי לנם האמנתי שלא חשוב מה פסחזון תמיד ישאר בליבי!
כשהגעתי הביתה ראה אותי אבי ושאל אותי איפה הייתי? הסברתי לו שאני לא יכולתי לתת לו לשבור את פסחזון מכיוון שהוא כבר נהיה חלק ממני הוא החבר הכי טב שלי!לא יכולתי לחיות עם המחשבה שבגללי ובגלל הרצון הטיפשי שלי לבובה החבר הכי טוב שלי ילך לי! אני מעדיף אותו רחוק ממני מאשר לחיות עם המחשבות האלה..ברגע שאמרתי זאת עלה לאבא חיוך,חיוך שלא הייתי רגיל לראות גיליתי באבא צדדים טובים ולב אבא חייך והסביר לי שלמדתי מסר חשב ושהוא גאה בי והמסר הזה-חברות ונאמנות אף חשוב יותר מהמר של להעריך מכיוון שלהעריך למדתי!הוא אמר לי שהוא כל כך גאה בי וניגב את הדעות שהצליחו להשתחרר מעניי ולצאת ואמר לי שכעת עליי ללכת לישן! הלכתי לישון עם חיוך ומאז אני ואבא קרובים מתמיד.
...הוא ידע שלא יראה אותי יותר לעולם.
השבמחקבדרכי בחזרה משדה הקוצים הבנתי שעליי לקחת בחזרה את פסחזון,
רצתי אליו בחזרה והתחלתי לחפשו. לאחר כמה דקות שניסית למצוא את פסחזון לא הצלחתי למצוא אותו, ובזמן החיפושים התחלתי לחשוב לעצמי אולי גנבו אותו, אולי הוא ברח עם חבר חזיר אחר... לאחר כמה שעות של חיפושים השחר החל לעלות וידעתי שאני צריך לחזור מהר הביתה ואם לא אבי ואמי יענישו אותי. בדרכי הביתה ידעתי שזה יהיה כבר בלתי אפשרי למצוא את פסחזון לבדי אך לעולם לא אאבד תקווה ואמשיך לחפשו עד שאמצא אותו. כשהגעתי הביתה נכנסתי במהרה לחדרי וניסיתי לישון, אך לאחר עשר דקות אמי קראה לי שאקום לשתות את השוקו המגעיל עם הקרום כדי שאוכל לשים בפסחזון שנמצא בכלל בשדה עוד שקל אחרון, ואז אבי יקנה לי את הבובה המטופשת של בארט סימפסון שלא שווה כבר כלום. כאשר הגעתי למטבח ושתיתי את השוקו אבי נתן לי את השקל האחרון שלי וקרא לי להביא את פסחזון. אך במקום להביא את פסחזון אני סיפרתי לו את שקרה, והוא הסכים שנלך ביחד לחפש את פסחזון והוא ישאר איתי לתמיד.
העבודה בספרות:
השבמחקחזרתי הביתה אחרי שהנחתי את פסחזון. אבא עוד היה ישן. בבוקר אבא יצא לעבודה כהרגלו ואני נשארתי בבית. כשאבא חזר ראיתי שיש לו משהו בידו."תראה את מי מצאתי בחוץ" אבא הוציא את פסחזון מתוך המעיל "א...איפה מצאת אותו?" שאלתי,"מצאתי אותו בשדה קוצים" השיב אבא."נו אז אתה ניסית לעבוד עליי?בגלל שעשית זאת אתה לא תקבל את הכסף הנמצא בפסחזון". אבא הלך ולאחר כמה דקות הביא פטיש."אבא אל תעשה את זה,בבקשה אני מתחנן" אבא לא הקשיב לי הוא הרים את הפטיש ובמכה אחת ריסק את פסחזון."אני שונא אותך אבא,שונא אותך". מאותו יום אני בריב גדול עם אבאומאותה פעם החלטתי אם לבן שלי יקרה אותו הדבר אני מחליט לא לעשות אותו הדבר כמו אבא שלי.
יום למחרת,רובין ויעל נפגשו כדי למצוא רעיון כיצד לשכנע בני נוער
השבמחקאחרים להצטרף לאחוות החופש.הן ישבו ותכננו איך יראו חיי היומיום
כפר הנוער.הן ישבו שעות ארוכות בחדרה של רובין וכול פעם שרציתי
להיכנס הן גירשו אותי.לאחר שיעל הלכה לביתה,ראיתי בחדר כרזות
רבות שרובין סיפרה לי שהן מתכוונות לתלות אותן בבתי ספר בעיר